Nahum Gutman Museum of Art - English מוזיאון נחום גוטמן לאמנות Image Map

ז’אק קתמור והעין השלישית / למות לאט

31.9.12 - 15.7.12

ז'אק יעקב מורי קתמור. מסע בין תרבויות, זהויות, זמנים. מסע מקהיר, לאירופה לתל אביב, לאמסטרדם ובחזרה. מסע של קווים מקווקווים בין הים התיכון ואירופה. קווים שמחברים בין התשוקה והמוות, קושרים את האישה, גופה ואיבר מינה, ליסודות מאגיים וקבליים עם מושג הגאולה העובר בביבים. קווים שמחברים יהודי נודד לחטא, לאסור, למתחים הטעונים בין נצרות ליהדות ולקצוות הזהות הישראלית. קווים על פני השטח ופני המוות של הפופ, מחברים את הגיאומטריה של האוונגרד הרוסי והמושגיות המנימליסטית, יוצרים מפות שטח דחוסות, מרובות רבדים והקשרים, חורים וקברים. קווים שמזכירים כתב יתדות. אנרכיזם רוחני, אנרגיה אירוטית. אשליה. הקווים מגלים פורטרט של דמות אניגמטית, מלאת סתירות והרס עצמי. חיפוש אינדיווידואלי אקזיסטנציאליסטי, שוחר חופש ושחרור מיני, מתנסה בסמים הזייתים כמרחיבי תודעה, אמן טוטאלי.
ז'אק מורי קתמור. ישו שחור בעל שארם צרפתי. היוצר הישראלי הרב תחומי הראשון, פעל בין מלחמות ששת הימים ויום כיפור. תקופה שבה האופוריה הביאה את קולו של החריג, החולם, הלא מגוייס לרעיונות לאומיים; מהפכן תרבות שהעז לחלום אוטופיה ונפל. דמות אניגמטית, אינטלקטואלית, מורכבת, מחפשת, חולמת, מעיזה. סמן של ישראליות אחרת, ישראליות שנשכחה או הודחקה, אולי לא במקרה.
קתמור נולד במצרים בשנת 1938, היגלה עצמו לפריז ושוויץ, שם למד אמנות ב- Beaux Arts. הושפע מהסוריאליזם, מהלטריזם ומהקולנוע הניסיוני האמריקני. הזדהה עם החתרנות הדאדאיסטית ועם תנועת הביט האמריקנית. במסע החיפוש הפנימי התבסס על יסודות לטריסטיים ופסיכו-גיאוגרפיים כמו שהגו הסיטואציוניסטים. בשנת 1960 עלה לארץ והתגייס לצה"ל, שירת בתותחנים. לחם במלחמת ששת הימים, סרב לקחת חלק במלחמת יום כיפור.
מתחילת שנות ה-60 הציג את עבודותיו בגלריות שונות בתל אביב, בעיקר קווים לירים רישומיים של נשים ערומות, זוגות מתעלסים ואורגיות. עם הזמן הפך לקולנוען פורץ גבולות ויוצא דופן שהקדים את זמנו. סרטו הראשון, "מקרה אישה", ייצג את תישראל בפסטיבל ונציה. זהו הסרט הראשון מסוגו בארץ שנעשה על ידי צייר, אמן פלסטי, שתרגם תפיסות ואסתטיקות של ציור. עיקרו של הסרט, כפי שהעיד קתמור ביומנו, הוא העיסוק במנגנון הראיה, במנגנון הקולנוע, בתנועה ובאור. סרט על הקשר בין העין והמסך, העין והדימוי, העין והנפש. סרט ויזואלי פואטי-לירי. הצופה נחשף במהלך הצפייה לרפרנסים אל תולדות האמנות, הקולנוע, הקומיקס. לרשת הקשרים תרבותית והיסטוריים לא ליניאריים.
במשך השנים התאספו סביבו מעגלי חברים ומעריצים. הקבוצה נבנתה והוגדרה על בסיס רעיון השחרור העצמי דרך האמנות, כאלמנט מסייע לטרנספורמציה נפשית. הקבוצה פעלה כקולקטיב קומונרי בביתו של קתמור ואשתו דאז הלית ישורון בתל אביב. בשנת 1972 הם קראו לעצמם "העין השלישית".החברים חיו יחד, חשבו יחד, חלמו יחד. בסוף שנת 1973 הכל נגמר. המלחמה, הרדיפה המשטרתית, התנפצות האוטופיה. בשנת 1974 רובם עזבו את הארץ. קתמור השתקע עם אשתו השניה אן טוכמאייר באמסטרדם קרוב לעשרים שנה. הקווים הקטועים בעבודותיו המשיכו ללוות אותו במסע התפרקות והרס. הליכה לאיבוד כחיפוש. עסק בשקיפות, באירוטיות, בדמות הלץ, השוטה, בנשים שסימני הקמילה והניוון נותנות בהם אותותם. העירום האירוטי הפך לפרוורסי, נערות הזוהר הפכו בעבודותיו וצילומיו לנערות ברים, לחשפניות, לזונות הירואין.
בני הזוג חזרו לארץ בתחילת שנות ה-90. קתמור דעך לאיטו אך המשיך להילחם בשדים הרודפים אותו עד מותו בשנת 2001

 

 

את העבודות המוצגות בתערוכה קיבלתי מאן טוכמאייר ז"ל, אשתו השניה של ז'אק קתמור. מחווה מרגשת, פועל יוצא של היכרות עמוקה שכללה מפגשים ארוכים, שיחות נפש, סיפורים, והרבה געגוע. קיבלתי לידי אוצר, היסטוריה של תקופה שלמה שנמחקה. ארגזים בהם קלסרים מלאים ברישומים, ציורים, שקיות מאובקות עמוסות בצילומים שרוטים, נגטיבים, יומנים אישים מצהיבים בשורות צפופות, פוסטרים, פרטים שהזמן נוכח בהם כמו אבק, שיער, חול, אפר, טביעות ידיו של האמן. פריטים שהתכלו כמו הנשים בעבודותיו. כמו שניסה לשווא להקפיא אותן, אך לא הצליח לעצור את הזמן. חלק גדול מהעבודות התבלו, כבר לא ניתנות לתצוגה. עליי למהר להראות את מה שנשאר, לפני שהצהוב ייקח הכל.
העבודות שלחו אותי למסע ארוך, מרובה רבדים, יבשות, זמנים,תשוקה, והרס. חוויה אוטנטית של נסיון לבנות את דמותו מהשרידים, לחבר קצוות, קטעי משפטים, לברר את פשרו של החיפוש הלבונטני אחר זהות, אחר היהודי שמחבר אגדות קבליות עם מסעות קוסמים פסיכדלים, בהם האישה היא אם קוסמית, איבר מין, משולש, חור, מרכז, אלת פיריון, דוגמנית, אמא, זונה, גוף מתפורר. מסע המרכז בתוכו נפתולים סביב סביב. בורות, קברים ותשוקה. מסע אל תל אביב של אותן שנים, אל ארץ בשבר כמצב קיומי.
התערוכה מציגה מעבודותיו של קתמור מתחילת שנות ה-60 בתל אביב ועד לסוף שנות ה-80. מגוון רישומים אוטומטים, קווים רוטטים רפטטיביים, ציורים, חריטה. עיסוק אובססיבי במין, במוות, בחיים. מסעות נדודים, מסע חניכה אפוקליפטי, סמלים קבליים, צורות גיאומטריות, מפות תודעה. הזמנה לכניסה לעולמו מבפנים, כמשתתפים, לא כצופים.
"כן כן אני רוצה כן", אומרת הגיבורה מולי בלום ב"יוליסס" של ג'יימס ג'ויס. משפט שקתמור ציטט רבות ביומניו, ואולי לא בכדי. מוטו. כן לחיים, וכן להתכלות.

 


אוצר התערוכה: אורי דרומר
ניתן לרכוש קטלוג בחנות המוזאון

 

© כל הזכויות שמורות למוזיאון נחום גוטמן

עיצוב: דינה שהם / עיצוב גרפי

בניית האתר: JOOMI

 

 

logotelaviv    tarbut sport big