ראשי | אודות | נחום גוטמן | ביוגרפיה

ביוגרפיה

5.10.1898
נחום גוטמן נולד בכפר טלנשט, בבסרביה שהיתה אז בשליטת רוסיה. בן רביעי להוריו אלטר ורבקה גוטמן. היו לו אחות ושני אחים מבוגרים ממנו ואח צעיר. אמו הייתה עקרת בית ואביו היה סופר ומחנך עברי שפרסם סיפורים תחת שם העט ש. בן ציון.

1903
כשהיה נחום גוטמן בן חמש, עבר עם הוריו ואחיו לעיר אודיסה לשם נקרא אביו כדי ללמד ב”חדר המתוקן” – בית-ספר ששפת הלימוד בו הייתה עברית. המשורר חיים נחמן ביאליק נהג לבקר בבית הספר ולהשתעשע עם הילדים. את בנו של המורה – נחום – אהב ביאליק במיוחד, זיהה את כשרון הציור שלו והיה לו כאבא שני.

1905
המשפחה עלתה לארץ-ישראל. האב קיבל משרת מורה בבית הספר לבנות בנווה צדק. המשפחה התגוררה בתחילה בבניין בית הספר ונחום ואחיו למדו בו. מאוחר יותר עברה המשפחה לגור ברחוב בוסתנאי, בנווה צדק. נחום עבר ללמוד בבית הספר “עזרה”.

1910
בט”ו בשבט תר”ע (1910) התייתם נחום גוטמן מאימו. סבתו (אם-אביו), מינצה, הגיעה לארץ על-מנת לטפל בחמשת הילדים. משפחת גוטמן עברה לגור ברחוב הרצל 3, סמוך לבניין גימנסיה הרצליה, בשכונה החדשה שנבנתה אז בחולות: “אחוזת בית” (שהפכה מאוחר יותר לעיר תל-אביב). נחום, שאהב לצייר מילדותו, התחיל ללמוד ציור אצל הציירת אירה יאן.

1913

כשהיה נחום בן 15, הפסיק את לימודיו בגימנסיה הרצליה ועלה לירושלים ללמוד בבית הספר לאמנות בצלאל. בין מוריו היו בוריס שץ ואבל פן.

1916

בזמן מלחמת העולם הראשונה הופסקו הלימודים בבצלאל ונחום גוטמן יצא, יחד עם חבריו, לעבוד ביקבים ובשמירה בפרדסים ובכרמים של פתח-תקוה, רחובות וראשון-לציון. מאוחר יותר הוא תיאר את זיכרונותיו מאותם ימים בספרו “החופש הגדול או תעלומת הארגזים”.

1917

בשנה זו, שלהי מלחמת העולם הראשונה, גרשו התורכים ששלטו אז בארץ את תושבי תל-אביב היהודים אל המושבות בגליל ובשרון. העיר נשארה שוממה וסגורה. גם נחום יצא את העיר עם בני משפחתו, אך חזר אליה כשומר. את זיכרונותיו מתקופת הגירוש מתל אביב כתב ואייר בספרו “שביל קליפות התפוזים”.

1918

בסיום המלחמה, האנגלים השתלטו על ארץ ישראל והחלה תקופת המנדט הבריטי. נחום גוטמן התנדב ל”גדוד העברי” ושמר על שבויים תורכים במחנה-שבויים במצרים. את החיילים השבויים ואת הווי המחנות הנציח בסדרת רישומים.

1920

אחרי שחרורו מהצבא הבריטי נסע נחום גוטמן לאירופה על-מנת להמשיך את לימודי האמנות. הוא למד בוינה, בפריס ובברלין, שם השתלם בטכניקות הדפס ותחריט ושכלל את יכולות הרישום שלו. בברלין פגש בקבוצת הסופרים העבריים, ידידיו של אביו והחל לאייר את ספריהם. איוריו הראשונים נעשו לספרים של אביו, ש. בן-ציון, ולשירי הילדים של ביאליק וטשרניחובסקי.

1926

נחום גוטמן חזר לארץ ישראל והיה חלק מקבוצת אמנים שהתמקדה בציורי נופים ויצרה את הסגנון הארץ-ישראלי. כאמן מרכזי בקבוצה זו השתתף גוטמן בכל התערוכות החשובות שהיו אז בארץ.

1928

נחום גוטמן נשא לאישה את דורה לבית יפה, אם בנו היחיד מנחם.

1929

נחום גוטמן עיצב ויצר תפאורה ותלבושות למחזה “כתר דוד” בתאטרון “האוהל”. בשנת 1932 הוא ייצר תפאורה ותלבושות למחזה “שבתאי צבי”.

1931

גוטמן קיבל על עצמו את תפקיד המאייר הקבוע של העיתון “דבר לילדים”. בהתחלה היה זה מוסף לילדים של עיתון הפועלים “דבר” ומאוחר יותר הפך המוסף לשבועון לילדים בו היה נחום גוטמן חבר מערכת ומאייר במשך 35 שנים. הוא צייר בעיתון אלפי איורים לסיפורים, שירים וכתבות שונות וגם כתב סיפורים וכתבות משלו.

1933-4

נחום גוטמן צייר את הבובות והתפאורה לעדלאידע המפורסמת של תל-אביב. מכל רחבי הארץ באו לחזות באירועי פורים התל אביביים.

1934-5

נחום גוטמן נשלח לדרום אפריקה על-ידי עיריית תל אביב-יפו על-מנת לצייר את דיוקן הגנרל סמאטס. ממסעו ליבשת אפריקה שלח סיפורים מצוירים ל”דבר לילדים”, בהם הוסיף ופיתח, כיד דמיונו הטובה עליו, סיפור-הרפתקה בג’ונגל האפריקני. מתוך רשימות אלה נולד ספרו הראשון של גוטמן “בארץ לובנגולו מלך זולו”.

1939

הספר “בארץ לובנגולו מלך זולו” הודפס ויצא לאור. נחום גוטמן נעשה לסופר ילדים בנוסף להיותו כבר צייר ומאייר.

1942

יצא לאור ספרו “ביאטריצ’ה – או מעשה שתחילתו בחמור וסופו בארי דורס” – בספר זה עסק נחום גוטמן בתחושת האובדן ואי הצדק הכרוך במותה של אם.

1944

ראה אור ספרו “הרפתקאות חמור שכולו תכלת”. לנחום גוטמן היתה חיבה גדולה לחמורים, על פשטותם ותמימותם, ובספר זה הופך החמור לגיבור ספרותי המשמש כלי בידי הסופר לעריכת ביקורת על החברה.

1948

במלחמת העצמאות שימש נחום גוטמן צייר צבאי. הוא צייר את הווי לוחמי הפלמ”ח ואת דיוקניהם של הלוחמים והמפקדים. בספרו “שתי אבנים שהן אחת” שראה אור בשנת 1986, שזר את זיכרונותיו והרפתקאותיו כצייר צבאי. הציורים הצבאיים ראו אור בספר “כאלה היו” ובו ציורי הלוחמים.

1956

נחום גוטמן זכה בפרס מאיר דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול.

1958

נחום גוטמן קיבל את פרס יצחק למדן לספרות ילדים ונוער.

1959

לרגל שנת היובל לעיר תל-אביב (יום הולדתה ה-50), כתב נחום גוטמן את הספר “עיר קטנה ואנשים בה מעט” בו אסף את סיפורי זיכרונותיו על לידתה של העיר ועל דמויות אזרחיה הראשונים. הוא צייר את הציור “ימים ראשונים” לתערוכת היובל  שהתקיימה בגני התערוכה. אורכו של ציור זה היה למעלה מעשרים מטרים.

1961

נחום גוטמן יצר את תמונת הפסיפס (מוזאיקה) הראשונה שלו, בבניין הרבנות בתל-אביב. ב-1966 יצר גוטמן קיר ענק של פסיפס המספר את סיפורה של תל-אביב, בבנין מגדל שלום. את הפסיפס יצרו בעיר רוונה באיטליה, עיר שבה קיימת מסורת ותיקה של עבודת פסיפס. ב-1967 יצר קיר פסיפס במשכנה החדש של גימנסיה הרצליה ובשנת 1976 יצר את הפסיפס במזרקה ברחוב ביאליק ובה תמונות המספרות את סיפורי תל-אביב. המזרקה הועתקה ממקומה והיא ניצבת היום בשדרות רוטשילד 1 בתל אביב-יפו.

1962

נחום גוטמן קיבל פרס כבוד לספרות ילדים ע”ש הנס כריסטיאן אנדרסן על ספרו “שביל קליפות התפוזים”.

1964

קיבל את פרס יצחק יציב על תרומתו לאיור הישראלי ועבודתו בדבר לילדים.

1969

קיבל את פרס יעקב פיכמן לספרות ואמנות על מכלול יצירתו הספרותית.

1970

נחום גוטמן החל ליצור בחומר. פסלי הקרמיקה שלו מבוססים על צורת הכד החלול והוא ממשיך גם בתלת-ממד לעסוק בתושביה הערביים של יפו, בגיבורים תנ”כיים ובדמויות מימי ראשיתה של תל אביב. 

1978

נחום גוטמן זכה בפרס ישראל על תרומתו לספרות הילדים.

1980

נחום גוטמן נפטר בתל-אביב ב-28 לנובמבר 1980 והוא בן 82. זמן קצר לפני מותו הספיק הסופר והחוקר אהוד בן עזר, לרשום מפיו את סיפור חייו. בן-עזר עיבד את הסיפור ופרסמו תחת הכותרת “בין חולות וכחול שמיים”.

 

צילום: רן ארדה
נגישות

לפרטים נוספים והרשמה, אנא מלאו את הטופס ונחזור אליכם בהקדם

שמעון רוקח 21, נווה צדק, תל אביב - יפו
03-5161970
03-5161981
events@gutmanmuseum.co.il

לפרטים נוספים והרשמה, אנא מלאו את הטופס ונחזור אליכם בהקדם

שמעון רוקח 21, נווה צדק, תל אביב - יפו
03-5161970
03-5161981
info@gutmanmuseum.co.il