פתיחת תערוכה – חור תולעת – רותי דה פריס 23.3

רותי דה פריס מציגה בקומה העליונה של אגף בית הסופרים, הנקרא כך כיוון שמערכת עיתון הפועל
הצעיר פעלה בו בתחילת המאה העשרים ועורכיה, בהן הסופרת דבורה בארון, התגוררו בו.

למרות שדבורה בארון אינה נוכחת ישירות בעבודתה של דה פריס, הרי שמשהו מסיפוריה של בארון
העוסקים בדמויות נשיות שמיוצגות ומאופיינות באמצעות חפצים ובמיוחד בדים, כלי מיטה, שידות
וטיפול בהם, נמצא. בתערוכה חור תולעת, דמותה של דבורה בארון מתפקדת כמעין מפעילה רחוקה
של התערוכה.
ההיסטוריה של האמנות הנשית בספרות כמו באמנות נוכחת בתערוכה של דה פריס באמצעות
בחירות משוחררת וחסרות תסביכים בחומרים שנתפסו כנשיים ולכן מודרים מתחום האמנות: דה
פריס משתמשת בחומרי מלאכה, חלקם השתייכו לסבתה, כחומר לגיטימי.
התערוכה משתרעת על פני חמישה חללים בבית הסופרים ששמש במקור כבית מגורים, ולכל אחד
העניקה דה פריס שם: חדר כניסה, סלון, חדר עבודה, מטבח, חדר שינה. החלוקה לאזורים מאפשרת
לכלוא את הבעבוע היצירתי של דה פריס "לקרוא אותו לסדר";. המעבר מחלל לחלל הוא גם מעבר
למצב נפשי המתחולל בין חדרי הבית: ההכנה במעבר בין הרחוב לבין הבית במבואה, השהות עם
אחרים בסלון, ההזנה במטבח, המנוחה ואינטימיות בחדר השינה והיצירתיות פרודוקטיבית בחדר
העבודה. כל אחד מאזורים ביתיים אלה, מכוח הגדרתו, מייצר טרנספורמציה נפשית במעבר מהאחד
לאחר, ומתקשר למצבי הביניים וטשטוש ההגדרות בהן עוסקת עבודתה של דה פריס.
בדומה לקשר ביו העולם הממשי והבדיוני בבתים שתיארה ובהם חיה דבורה בארון, תראה התערוכה
את הקשר בין הבית שהוקם בתערוכה, בין הסטודיו של רותי דה פריס, ובין בתים ממשיים ומדומיינים
בביוגרפיה שלה, השואבת השראה משושלת של נשים יוצרות – סבתה, אמה והיא עצמה, ואת הגלגול
שעברו החפצים שהעניקו לה נשות המשפחה, והטקסים והמחוות הפיזיות הקשורים בהם.

אלה הופכים בעבודותיה של דה פריס לפסלים-יצורים הממוקמים בחללים אובססיביים ומדיטטיבים כאחד,
בעלי אופי לימיניאלי הנמצאים בין פנים לחוץ, בין אדם לחיה, בין חפץ לאדם, בין מפעיל למופעל, בין
תערוכה לתיאטרון ובין חפץ למריונטה.
המסע בזמן באמצעות חפצים מחומרים קרובם לטבע, או למצב ייצורם הגולמי, מטעין את התערוכה
של רותי דה פריס בהקשרים של טקסים שבטיים ושמאנים של תקשור בין עולמות, המתחבר לשם
התערוכה, חור תולעת; תופעה פיזיקלית המאפשרת מעבר ישיר בין שתי נקודות מרוחקות במרחב-
זמן ואף מסע בזמן. כחובבת ז'אנר המדע הבדיוני, משתמשת דה פריס במושג זה כדי לתת את
התחושה שהאמנות היא כלי מעבר בין עולמות, נפשות, זמנים, חללים והיסטוריות.
רותי דה פריס מרותקת למושג הבית ושואבת השראה מאמניות שהפכו את ביתן ליצירת אמנות,
לדוגמה האמנית עפייה זכריה מהישוב שלומי. דה פריס שבאה משושלת של נשים אמניות משתמשת
בפרקטיקות נשיות: תפירה, גיהוץ, שימוש בחומרי מלאכה, ובחיבור עם דמותה של סבתה, כדי לייצר
בית המתכתב מאחורי גבה עם סופרת שהפכה את ביתה לאחד מסיפוריה, ולמוזיאון שהופך על ידה
לבית המאוכלס בפסלים רכים וטפטים המתפקדים כמעין תיאטרון חפצים המופעלים מרחוק בכוח
זיכרונות פרטיים וקשר עם דמויות נשיות.