בין השמשות – תערוכת יחיד של טל שוחט

הצלמת ואמנית הווידאו טל שוחט (נולדה בתל אביב, 1974) מוכרת בזכות עבודותיה המוקפדות והמבוימות, המשלבות טבע, אורנמנטיקה ומבט אינטימי על משפחתה. יצירתה אסתטית וחושנית, גופנית מאוד; היא נטולת פחד, מתנהלת בטבעיות בתוך החיים כמו בתוך המוות, ואינה נרתעת משום דבר. שוחט מביימת ובונה סצנות הנוצרות מתוך מערך של נושאים חוזרים, המתפתחים עם השנים: שטיחים, עצים, בני משפחה, ודימויים השולחים זרועות ונארגים זה בזה בדרכים שונות. יש בדימויים שלה איכות משתרגת – מתפזרת, פעילה – אך הם מוצבים בתוך רקעים מוגדרים עד כדי תחושת כליאה: מעין פיסת פנטזיה הכלואה בתוך תיבה סגורה.

בתערוכה החדשה מציגה שוחט שבע עבודות חדשות: שתי עבודות וידאו וחמישה תצלומים, שבהם בולטים מוטיבים של סיום והתחלה, זעם ושליטה. היא אינה מוותרת על התמות הקבועות שלה, אלא מוליכה אותן אל שיא חדש. בעבודת וידאו מרכזית, "אילנה", מלאת תנופה וכוח, נראית אישה יפה וגבוהה, לבושה שמלה כתומה, מהלכת בין שורות כנים שעליהם אגרטלי זכוכית מלאים מים ובתוכם זרי פרחים גדולים. בידה מחבט; והיא מנפצת את האגרטלים בזה אחר זה. הפעולה מדויקת, פראית ובו בזמן נשלטת – השתוללות מחושבת היטב. המיניות והזעם של האישה השוברת הופכים אותה למעין אלת נקם: אקט השבירה הנחוש מפר את הסדר, מרסק את האגרטלים היפים ואת סידורי הפרחים המשוכפלים, ומפסיק את ההליכה הזהירה בתוך מה ששביר. הזהירות עצמה מתפוררת לרסיסים הניתזים לכל עבר.

בעבודת הווידאו הזו תוקפת שוחט גם את נטייתה שלה לאסתטיקה, לסדר, ולתביעה שהכול “חייב להיות במקום”. החלל נעשה זירת קרב: המקום שבו הכול-צריך-להיות-במקום מתפרק בכוח ידה של הגיבורה השוברת. העבודה הקתרטית מסמנת רגע כפול –  משהו נשבר, אך משהו נותר יציב. כעת צריך לאסוף את השברים ולהחליט: מה יונח על הכנים במקום האגרטלים והפרחים?

על ההתפרקות הזו “שומרות” משני צדי החלל קבוצות של ילדים – קבוצת בנות וקבוצת בנים – בשני תצלומים שחורים כפחם. ממול, בתצלום קטן יותר, מוצבת על המשמר אישה כורעת בתנוחה מפותלת על כן: יציבה וממורכזת. בשני חדרי התצוגה הצדדיים מוצגים עבודת וידאו של עץ קפוא המתחיל להפשיר וללבלב, ותצלום בקנה מידה טבעי של ילד ישן בשלווה במיטתו.

אגרטלים ופרחים דורשים תחזוקה מתמדת; הם מסמנים אהבה, ביתיות, ייצוגיות וחגיגיות. שוחט הופכת את כל אלה לסביבה טקסית, ומשתמשת בסימטריה ובאסתטיקה של “אירוע” – בית מלון, חתונה, קבלת פנים – כדי לבנות זירת קרב של גיבורה כמו מתוך סרט של טרנטינו. באמצעות הגיבורה שלה היא מבטלת את היופי, פורעת את הסדר ומקלקלת את האירוע.

שוחט מזמינה אותנו להתענג על מופע של שבירה והרס, על ונדליזם משוחרר ומשחרר, ומציעה מוצא ברגעים שבהם הסדר נדמה ככלא: כדי להיחלץ ממנו, אולי צריך לשבור – ואז להמשיך לשבור.