התערוכה תעלה ביום חמישי, ה-17.11 בשעה 20:00
דקל סרי נולד במזכרת בתיה ב־1990 ומתגורר כיום ביבנה, הוא גדל לשני הורים בעלי מוגבלות שכלית ושירת בצנחנים. ב־2020 סיים את לימודיו בבית הספר לאמנות "מנשר" וכיום הוא עובד כאיש אבטחה במשרד ראש הממשלה.
בעבודת הווידאו היטהרות סרי מופיע במדי חיל הצנחנים – מעין דיוקן עצמי במבט לאחור אל תקופת השירות הסדיר. בתחילת הווידאו אנו רואים זוג נעליים צבאיות אדומות, הדורכות על תפוזים שעל הקרקע בצעדים כבדים ומהירים. מעט אחר כך סרי מופיע במלוא מדיו, יוצא מפרדס אל דרך עפר המובילה אל נוף ארץ-ישראלי, הנראה כלקוח הישר מציוריו של נחום גוטמן: שדרת דקלים, עצי איקליפטוס, שיחי צבר, קוצים, שיחים ועשבים.
על רקע שיח צבר גדול וגדילן מצוי גבוה סרי פושט את בגדיו ומשתחרר מהמדים ההדוקים. אחד אחד נושרים מגופו סממני החיילות: החולצה, סמל היחידה, כנפי הצניחה והדרגות, גופיית סוף המסלול, הנעליים, המכנסיים והגרביים. לבסוף הוא נותר בתחתונים בלבד, עירום ומופשט מכוחו. על רקע נוף סתווי ופסטורלי וקריאת עורב סרי ממשיך אל שלולית חורף. קולות בצבוץ רגליו היחפות בשלולית נשמעים בחוזקה, ובהגיעו אל עומק השלולית הוא נשכב על גבו, סותם את אפו וטובל במים הבוציים שבע פעמים.
עם סיום הטבילה סרי יוצא מהשלולית נוטף מי בוץ, הולך כושל חזרה אל המדים למרגלות שיחי הצבר והגדילן, אוסף אותם בחופזה ויוצא מהפריים. כך מודגש הפער בין הכניסה רבת הרושם לבין היציאה החפוזה מהנוף.
את השפה הצבאית שבה סרי משתמש מבין כל מי ששירת בצבא, השפה של הנוף טבעית לכאורה, אך גם היא מעשה ידי אדם. הגדילן המצוי לעומת זאת, הוא צמח בר הנפוץ באזורנו מימי קדם ששמש כצמח מרפא, על פי האמונה העממית הנוצרית, סימני העורקים הלבנים שעליו נוצרו מטפטוף חלבה של מרים, אמו של ישו. קוצים מופיעים בציורים המדגישים את ייסורי ישו, ופיליפו ברונלסקי, האמן הרנסנסי הנודע, השתמש בדמות ה"ספינריו"- נער השולף קוץ מרגלו, בתבליטו עקדת יצחק הנמצא היום במוזיאון בארגלו בפירנצה. על פי המסורת הנוצרית, עקידת יצחק מבשרת את עקידת ישו על הצלב, בתולדות האמנות הישראלית, עקדת יצחק משמשת אלגוריה להקרבה ולקורבן הבנים במלחמה.
מוניקה לביא
אוצרת התערוכה
