סטייקיישן: גילויו של המוכר

אוצרת טלי קיים

בשנת 2008, בשיא המשבר הכלכלי העולמי, נולד טרנד תיירותי חדש המעודד נופש מקומי, ואפילו חופשה של ממש, בתוך הבית פנימה. גישה מעין זו מאתגרת אותנו לפגוש מקום מוכר כאילו היה זה המפגש הראשון עמו; להיות תיירים בארץ שבה נולדנו, ולגלות עולמות חדשים מעבר לפינת הרחוב. 

במבט לאחור, אפשר שנחום גוטמן היה חלוץ הזרם עוד בשנות ה-40 של המאה שעברה. מעיון במכתבים שהותיר אחריו, עולה דמותו של צייר משוטט, או שמא משוטט שצייר – דמות שנחקרה כבר במספר תערוכות קודמות במוזיאון. מעבר לכתיבה ענפה של ספרי מסע, דוגמת בארץ לובנגולו מלך זולו, שביל קליפות התפוזים והרפתקאות חמור שכולו תכלת, התערוכה "סטייקיישן" שופכת אור על תופעה נוספת בחייו של גוטמן: "שהויות אמן", שנהג ליצור לעצמו ברחבי הארץ על מנת לרענן את מכחולו. במכתביו לאשתו, דורה, הוא מספר על המאכלים, על האנשים ועל מזג האוויר; על היש ועל האין שהוא מגלה במקומות כמו חיפה, עמק הירדן, ירושלים, טבריה ועוד, שאליהם נסע בכל פעם למשך שבועות אחדים. אף שמקומות אלה מרוחקים מרחק שעות ספורות בלבד מתל אביב, הרי גוטמן חווה אותם כתייר של ממש, דרך תקלות דואר, חדרי שירותים רחוקים, ילדים שדרכם הוא מביט אל הנוף, טבע שאותו אינו יודע לתאר "על פה", כפי שהגדיר זאת. "כל דבר שאני רואה כאן, נותן לי חשק לצייר…", הוא כותב לבנו חמי מבית מלון בעיר צפת, וממילותיו עולה ניחוח של חדוות גילוי והרפתקה. האם ניתן לחוות תחושות מעין אלה גם עתה, בעידן מרושת, שבו כל נקודה על הגלובוס מצולמת ומשוגרת באמצעות לוויין? עידן, שבו לא ניתן ללכת לאיבוד, ואין עוד צורך להכיר מקום או לזכור את הדרך המובילה אל היעד? 

שישה האמניות/ים המשתתפות/ים בתערוכה זו צוללות/ים אל מעמקיו של המפגש הראשוני ולוקחות/ים אותנו עמן/ם אל שש נקודות ציון, שסימנו על גבי מפה פרטית. כשם שציירים שהתלוו לחוקרי הטבע במשלחות הגילוי הספרדיות חשפו את העולם החדש, זן אחר זן, הרי האמניות/ים-תיירות/ים שעבודותיהם/ן מוצגות בתערוכה בחרו להכיר לנו את מקומותינו צעד אחר צעד, באמצעות הומור ומשחק ותוך התעכבות על השולי ועל המתעתע. 

העיסוק במסעות רווח באמנות הישראלית זה שנים רבות. בתערוכה "מסלולי נדודים" שאצרה בשנת 1991 סימנה האוצרת שרית שפירא איכות נוודית בעבודות קאנוניות, פרי יצירתם של אמנים ישראלים עכשוויים מבוססים ומובילים באותה עת. שפירא תהתה אז על זהותה של האמנות הישראלית שגיבשו אמנים "נודדים" המבטאת "כמיהה למקום 'אחר'". בתערוכה "סטייקיישן" מוצגות עבודותיהם/ן של אמניות/ים, שעבור חלקן/ם זו תערוכה ראשונה, עבודות שטרם ביססו את מעמדן בתולדות האמנות המקומית. הן נושאות ונותנות בין שני קווי גבול: בקוטב האחד, נתונים פיזיים ומוסכמים, ובקוטב האחר – דמיון פרטי ואלגוריה אישית מכאן.

משתתפים/ות ציקי אייזנברג, רימאן חנדוקלו, פאינה פייגין (גאורגייש), דניאל פלאי, רוני קרפיול וגיא ברנרד רייכמן.