התערוכה תעלה ביום חמישי, ה-9.6 בשעה 20:00
אוצרת שלומית ברויר
האמנים המשתתפים מאיה ז"ק, צבי לחמן ושי עבאדי
ביקורו של המשורר פאול צלאן (1970-1920) בישראל בחודש אוקטובר שנת 1969, הותיר רשמים עמוקים בחייו ובשירתו המאוחרת. אך ביקורו הותיר את רישומו גם במקום, ובעברית: מקומות שראה בעת ביקורו, אנשים ונשים שפגש, שיחות שעשה, נאומים שנשא. אך ביקורו, במובן מסוים, לא הסתיים ועודו מהדהד – בתרגומי שירתו והפרוזה פרי ידו, במחקרים, ובעבודת האמנות בארץ. ביקורו של צלאן נותר נושא לשיחה (Gespräch), קרי – להתקהלות, מחשבה ודיבור. ביקורו של צלאן נותר גם נושא לאמנות.
תערוכה זו היא תולדה של "סדנת עבודה" ששותפים בה חוקרים, מתרגמים ואמנים ישראלים. הסדנה, שהתאספה בין השנים 2021-2018, סביב שנת החמישים לביקורו של צלאן, עסקה בסוגיית הביקור, למדה וניסחה "שאלות פתוחות" בעולמו של צלאן, ובראשן שאלת השיחה – על מה וכיצד לדבר כראוי לאור ובצל מאורעות הזמן?
הקבוצה חקרה את שפת השירה של צלאן ושוחחה על התרגום, על משלבי העדות ולשון הקינה, על דמות האם ושמות האב של שירתו, ועל העיוורון – צורות הראייה הקודרות המסתמנות בכתביו. הסדנה הלכה גם בעקבות ביקורו בירושלים, על קווי התפר של ישראל/פלסטין, ושאלה על החומות, הגבולות, והזיקות בין העברית לערבית.
אך האמנות, הגוף אותו מכנה צלאן (בעקבות גאורג ביכנר), "מריונטה מחומשת רגלים" – הרי יש לה חיים משלה, איברים, חומרים, תצורות, ניסיון וביוגרפיה, שפות, סוגות, מרחב וזמן, וגם חובות ודרגות חופש. האמנים המשתתפים בתערוכה זו – כתערוכה קבוצתית, ניסחו בשפתם את השאלות הפתוחות שביקורו של צלאן הותיר לנו.
עבודותיהם של מאיה ז"ק, צבי לחמן ושי עבאדי, שנאספו לתערוכה זו, הן במובן אחד לפחות תולדה של שיחה עם דמויות מפתח בעולמו של צלאן. ובמובן אחר הן עדויות: העבודות נענות לקריאה של שירתו – למצוא לה נמענים/ות. בעבודות אלה אין מדובר בפרשנות או בייצוג של שירתו, אך במבע של חומר וצורה האצורים עדיין בכתביו.
"אך האמנות" (Ach die Kunst)
התערוכה תוצג עד נובמבר 2022
