"יום אחד מצאתי במדבר כד עתיק, שחציו היה טמון בחול (…) ככל שאני מסתכל עליו, מדי בוקר, אני רואה בו דמויות שונות. בכל הדמויות האלו משחק החלל של הכד תפקיד חשוב (…) אני אסיר תודה לכד העתיק, שפתח לפני את האפשרות לספר את סיפורי ונתן לי את התענוג הגדול לחוש באמצעות הידיים צורות ובתי קיבול בחימר".
– נחום גוטמן
בשנת 1968, הצייר נחום גוטמן עבר ניתוח בעיניו ולא יכול היה לצייר. הוא חיפש תחום יצירה שלא יאמץ את עיניו, והחל ליצור פסלונים בחומר. הפיסול משך את ליבו ולזמן מה הפך לאפיק היצירה המרכזי שלו, גם לאחר שראייתו שבה.
הקשר הצורני בין הכד לדמות האדם עתיק כימי הכד הראשון. הגם שגוטמן הרבה לתאר בציוריו דמויות בטניות, שורשיות, מחוברות לאדמה – הפיסול בחומר העצים קשר זה בשל מקורו באדמה המקומית, ובשל סגנון הפיסול של גוטמן המדגיש את נפחיות הגוף ומתאר דמויות גשמיות ואורגניות, כאשר הראשים הקטומים, והחללים שפער בחומר מאזכרים גם הם צורניות של כד.
פסלים אלה הוצגו לראשונה בשנת 1973 במוזיאון ארץ ישראל. כעת, מוזיאון נחום גוטמן לאמנות יציג למעלה מ-50 פסלים מתוך האוסף. תערוכת פסלים זו מצטרפת לתצוגת הקבע במוזיאון המציגה מציוריו, יחד הן פורשות בפני הצופה יריעה רחבה ומקיפה של עשייתו של האמן נחום גוטמן.
התערוכה מלווה בעבודת סאונד שנכתבה עבורה על ידי המוסיקאי עידו בן לוי.
אוצרת: מיכל ברושי-נחמני.
